הדרכת הורים

למה הדרכת הורים? העבודה עם ההורים בטיפול, מה שמכונה הדרכת הורים, היא חלק בלתי נפרד מעבודה טיפולית עם ילד. ההורה הוא הסביבה הקרובה של ילדו. הדימוי העצמי של הילד מושפע מהקשר עם ההורה וכך גם תחושת המסוגלות והבטחון בעולם. כל הורה, גם אם אינו מרגיש כך, הוא משמעותי מאוד עבור הילדים שלו.

איזה הורה אני? לרובנו ישנה תמונה של האופן בו אבא או אמא אמורים להתנהג, צרובה בתוכנו. אין איך להתחמק מזה, כשאנחנו הופכים להורים בעצמנו, אנחנו לוקחים מהורינו, ומדמויות משמעויות בסביבתנו המוקדמת את הדברים הטובים ומנסים לתקן את אותם חלקים שעליהם יש לנו ביקורת. בכל אופן, ההורות שלנו מתייחסת להורות שהייתה לנו או שהייתה סביבנו.
לא, זה לא משהו מתוכנן ולעתים זה אף לא נשלט- יש רגעים בהם אנחנו מוצאים את ההורה שלנו "יוצא" מתוכנו. לפעמים זה מפגש נחמד שמעורר קרבה או געגוע, לפעמים תחושה מבהילה שהיינו רוצים להמנע ממנה.
בהדרכת ההורים ניתנת הזדמנות לעצור. כמו בספר או סרט, כאן אפשר להתמקד ברגע מסויים, להסתכל לעבר או לעבר העתיד, להסתכל ממרחק או מקרוב. אנחנו יכולים להביט על ההורות שלנו ועל ידי חשיבה משותפת ניתן להרחיב ולהעשיר אותה, למצוא אפשרויות נוספות של הורות מלבד אלו שנטועות בנו.

לראות את הילד. בעוד שכולנו היינו ילדים, ואנו נושאים עמנו חוויות מכוננות מילדותנו, הילד שבתוכנו לא תמיד נגיש לנו. יש לכך השפעה על היכולת לתקשר עם ילדנו, מכיוון שלפעמים שוכחים איך ילד מרגיש, איך הוא חווה את המציאות, מה הוא צריך ואיך אפשר לתקשר איתו. היום-יום העמוס, חששות, תסכולים ודאגות, יוצרים מרחק שמקשה על מפגש.

טיפולים רבים נסובים סביב היכולת לראות את הילד מחדש, לפגוש אותו במקום בו נמצא וכך להצליח לסייע לו באותם נושאים שבגינם נעשתה הפנייה לטיפול. במקרים אלו הדרכת ההורים משלימה ומלווה טיפול פרטני של הילד. 


גבולות. לעתים קרובות המצוקה בתקשורת עם הילד ממוקדת סביב נושא הגבולות. למילה יש קונוטציה לא פשוטה, וההתייחסות אליה עלולה להיות כמעין פתרון-קסם מעט אלים ונוקשה.

האמת היא שלא קל לשים גבולות, לראות את הילד שלך מתוסכל. למשל, כאשר הורה נדרש לעזור לילד לישון במיטתו במקום לעבור למיטת ההורים. לדרוש מהילד לתפקד או להגיע לבית הספר. לגעת בנושאים שקשים לילד גם כשנראה שהוא ממש לא רוצה. הורה שמציב גבולות יכול להרגיש כהורה רע, כמי שמונע מהילד משהו שהוא זקוק לו. זו עמדה של בדידות עבור ההורה, ומפתה לוותר עליה ולבחור להמנע מלהציב גבולות.
אבל לפעמים גבולות, כמו חיבוק, נותנים ביטחון. הם מראים שהמציאות יציבה וצפוייה ושאפשר להתארגן מולה. צריך כח בכדי להצליח במשימה הזו, גם כאשר מדובר בזוג הורים שעסוק בדאגות היום-יום ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהורות יחידנית, למשל. נושא הגבולות הופך מרכזי במיוחד בעבודה עם מתבגרים.

מה עובד? בחלק ניכר מהפעמים תיאום וגיבוי הדדי של ההורים, עבודה על עקביות של ההורה מול הילד, יכולת לראות את הילד כפי שהוא ולא מבעד לציפיות שלנו ממנו ומעצמנו, כל אלו מביאים לשינוי משמעותי בחיים של ילד. לפעמים זאת האפשרות לעצור ולהתבונן, ולעתים זו דמות המטפל המוסיפה אפשרויות חדשות, רעיונות חדשים של דרכי תקשורת והתמודדות. העבודה המשותפת יכולה להרחיב, לרענן את העמדות שאנחנו יכולים להיות בהן כהורים, ואת התגובות בהן אנחנו משתמשים מול ילדנו, ואפילו את האופן בו אנחנו מסתכלים עליהם.
מרגש לראות איך עבודה במוקד אחד מתרחבת ומתפשטת למקומות אחרים, מסמנת איזורים של חוויות חיוביות, של הצלחה ושל קשר.

קראו עוד על עבודה עם מתבגרים וילדים.